פסק-דין בתיק ת"א 13933-07

1.         בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין, או לחילופין, מחמת העדר סמכות עניינית.

2.         המדובר בתביעה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, שהרקע להגשתה הינו כדלקמן:

בתקופה הרלוונטית לתביעה עבד התובע/המשיב כמנהל בבית אבות, אשר הופעל על ידי עמותה רשומה כדין בשם "חברת לינת הצדק בית דינה חיפה".

אביו של המבקש/הנתבע בתביעה דנן, מר נתן קורצברג, שימש כיו"ר הנהלת העמותה. 

3.         לטענת התובע, הוא פוטר מעבודתו בינואר 1999 לאחר שחשף שחיתויות של הנהלת בית האבות, והעניין סוקר בתקשורת. בעקבות פיטוריו, הגיש התובע מספר תובענות לבית הדין האזורי לעבודה, שכללו תביעה למתן צו למניעת פיטוריו, ותביעות כספיות.

4.         ביום 10.3.06 נדחתה תביעתו של התובע למניעת פיטוריו. התובע הגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, אולם הערעור נדחה תוך שבית הדין הארצי מאשר את קביעותיו של בית הדין האזורי, פרט לפיצוי שנפסק לתובע בשל אי קיום הליך שימוע. 

5.         ביום 31.1.08 נדחו תביעותיו הכספיות של התובע שהוגשו לבית הדין האזורי לעבודה. התובע הגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, וביום 23.6.10 נדחה ערעורו, למעט תביעתו לפיצויי הלנה בגין אי תשלום במועד של דמי ההודעה המוקדמת.

6.         ביום 15.12.02 התראיין הנתבע, שעבד באותה עת כמתנדב פעיל בעמותה והיום הינו חבר בה, בתכנית הטלוויזיה "דוקומדיה". במהלך הראיון אמר הנתבע למארח "אותו מנהל שסיפק לו (לעיתונאי, הערה שלי, כ. ג') , את המידע, פוטר מעבודתו על רקע של מעילה באמון ותפקוד לקוי. מתנהל נגדו משפט", כשהוא מתכוון בדבריו הנ"ל לתובע. 

7.         בגין אמירות אלה הגיש התובע את התביעה העומדת בבסיס הבקשה, שבה טען בין היתר כי "הנתבע ניסה להטעות את המאזינים בזדון במטרה לפגוע בתובע ולבזותו בעיניהם וזאת תוך העלאת טענה שקרית" (ראה סעיף 9 לכתב התביעה).

8.         הנתבע הגיש את הבקשה דנן לסילוק התביעה על הסף. לטענתו, הקביעות שנפסקו על ידי בית הדין האזורי לעבודה ובית הדין הארצי, מהוות השתק פלוגתא בתביעה דנן, ומבססות את הגנת "אמת דיברתי" שהועלתה על ידו בתביעה דנן.

9.         דיון

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות הצדדים ובחומר הראיות שהוגש, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

10.        כלל הוא כי בית משפט לא ידחה תביעה על הסף, אלא אם כן היה ברור על פניו כי אין לה כל סיכוי להתקבל. וזהו המקרה שבפנינו.

11.        בתביעה למניעת הפיטורין שנידונה בבית הדין האזורי לעבודה (עב 301277/99), הוגדרה השאלה שבמחלוקת כדלקמן:

" האם התובע פוטר, כטענתו, עקב חשיפת מעשה שחיתות כמתואר בכתב התביעה, ובשל כך בלבד, או שמא, כטענת הנתבעת, פוטר התובע מסיבה של תפקוד לקוי כמתואר בכתב ההגנה?"

לאחר בירור ממצה הגיע בית הדין האזורי לעבודה לידי מסקנה כי הפיטורין היו בשל תפקודו הלקוי של התובע (ראה עמ' 9, פסקה שנייה בפסק הדין), וקביעה זו אושרה על ידי בית הדין הארצי לעבודה (עע 281/06). אין חולק כי קביעה זו ניתנה לאחר שלתובע היה יומו בבית הדין והיתה לו ההזדמנות לטעון טענותיו, ומשכך, מחייבת היא בתביעה דנן מכח עקרון השתק פלוגתא, למרות אי הזהות הפורמאלית בין הצדדים (לעניין מבחן זהות הצדדים לשם יצירת השתק פלוגתא ראה ע"א 9647/05 פוליבה בע"מ נ' מדינת ישראל-אגף המכס ומע"מ, פורסם בנבו 22.7.07)).

יוצא אפוא שלנתבע עומדת הגנת "אמת דיברתי" על פי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, ככל שהדבר מתייחס לאמירתו שהתובע פוטר מעבודתו על רקע של תפקוד לקוי (ראה סעיף 6 לעיל). למען הנוחיות, להלן ציטוט לשונו של הסעיף:

" במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש"

12.        נותרה אפוא האמירה בדבר פיטוריו של התובע על רקע מעילה באמון. האם הנתבע חוסה תחת הגנת אמת דיברתי, גם ביחס לאמירה זו?